עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
חושבת עליך
10/12/2017 21:01
sneekyV
מוצאת את עצמי חושבת עליך.
הודעות מזכירות לי אותך. לעזאזל, אפילו השם של המדריכה שלי בעבודה החדשה הוא השם שלך.
וכל פעם שאני רוצה להתקשר אליה, אתה השם הראשון שצץ לי בטלפון. בלית ברירה אני צריכה לדפדף לאופציה השניה 
מוצאת את עצמי חושבת עליך.
נזכרת במגע שלך ובחיוך שלך כשהייתי מגניבה מבט למעלה כשהיינו שוכבים. נזכרת בנשיקה בפאב ההוא באמצע שום מקום
כשאתה באמצע מילואים ואני בטיול הראשון שלי עם הסטודנטים, כל הצוות שם, אני מפטפטת עם החבר שהבריח אותך החוצה ומגניבה אליך מבטים. מחזיקים ידיים מתחת לשולחן, מתגנבים לאיזה מרווח קטן ליד השירותים לנשיקה
איזו נשיקה זו היתה
מוצאת את עצמי חושבת עליך, על האוטו שלך בחניה בים, על זוג הזקנים שהיו לידנו באוטו וכיסיתי את החלון עם מטריה לבנה בזמן שעשינו קוויקי 
אמרת לי שאני יפה. האמנתי לך.
מוצאת את עצמי נזכרת בדירה שלך בשכונה והקומה למעלה, נזכרת כשהסתכלתי לך בעיניים כשאני מעליך, ורואה במבט שלך עונג, תשוקה וטירוף
כמו כשמשהו חמוד מדי אז לא יודעים מה לעשות איתו ורק רוצים להטיח אותו אל קיר
כזה, רק אחרת.
חושבת עליך ועל הליטופים שלך לפני השינה
חושבת על היד שלך מתגנבת לאט ומחזיקה בשלי בזמן שאני מענגת את עצמי.
חושבת שאולי מה שהיה שם היה אמיתי, ואולי אני, ואולי גם אתה, לא היינו מוכנים לזה.
מוצאת את עצמי חושבת עליך יותר מהרגיל
והשארתי קצוות פתוחים בכוונה, ואני מרגישה שזה חוזר אלי, כי עכשיו אני מחכה לך.
חודש בלי סקס
אני יכולה, אבל אני לא רוצה.
כי אני מוצאת את עצמי חושבת עליך, רק עליך. באיזה מן קטע?

0 תגובות
mother
06/11/2017 16:02
sneekyV
mothers gonna keep you under her wing
she wont let you fly but she might let you sing
mamma's gonna keep baby cozy and warm
baby, of course mothers gonna help build a wall

אני יושבת בחדר הישן שלי. אותם הוילונות הכתומים, אותם המדפים, אותו לוח השעם עם תמונות של חברות מהתיכון ובובה של גירפה שקרן הביאה לי בזמנו. האורגן של אבא גם פה. נזכרת ורואה ברוחי את עשן הסיגריות שאפף את החדר הזה לכל אורך גיל ההתבגרות שלי.
ואז בצבא, קצת אחרי, המוות של אבא, והסרטן שלך. וכל אותו הזמן החדר הזה ואני אפופים בעשן של סיגריות ומציאות שמחניקה אותנו וכובלת אותנו ורק ארבעת הקירות האלו ידעו ואיבדו ספירה של מספר הדמעות שירדו כאן, בחדר הזה, כשאף אחד לא ראה.
הנה אני היום 10 שנים אחרי
פינק פלויד ברמקולים
ודמעות. דמעות כאלו שיכולות לצאת רק כאן, מצב טירוף כזה שיגעוני ומתייפח ובכי תהומי ועצבות עמוקה אמיתית שיכולה לקרות רק פה.
הפינק פלויד הראשון שלי, כל כך הרבה פינק פלויד וגיטרה וקסמים 
ומפלט
כי בחוץ זה גהנום
כי הסלון הוא ארץ בלהות
הקירות מקרינים עוינות, כעס, תסכול, קושי, מילים רעות, מלחמה
זה סלון של מלחמה
החדר שלי? החדר שלי זה המקום הכי טהור עלי אדמות. הוא נראה כל כך קטן עכשיו. אני לא יודעת מאיפה להתחיל 
איפה ובאיזה שלב נגמר הזמן שלי בחדר הזה, כנראה שאף פעם, כי הנה אני שוב. יושבת מול המקלדת, פינק פלויד באוזניים, בכי תמרורים ואמא בדלת, מנסה לפתוח אותה.
שמישהו יוציא אותי מבית המשוגעים הזה.
מחפשת את המפתח הנכון..הדליקה אור, ועוד רגע תיכנס. מכירים את השיר "anything you can do, i can do better?"
זה ככה אצלינו. את בוכה? אני אבכה חזק יותר.
נעלבת?
אני אעלב יותר.
את צועקת? אני אצעק יותר חזק.
והיא תמיד ניצחה. היא ניצחה עד שהייתי משתגעת, רוצה לבעוט בה, לשרוט אותה, לשרוף אותה, לצבוט אותה, לסתום לה את הפה עם דבק שלוש שניות שיחזיק לנצח. במקום זה הייתי תולשת לעצמי את השערות על הראש, הייתי בוכה את החיים שלי החוצה, הייתי צועקת ושרה ומוציאה את כל התסכולים האפשריים שלי על מוזיקה. אני יושבת כאן, 10 שנים אחרי
עושה את אותו הדבר.
האם אי פעם אצא מהלופ הזה?
האם אי פעם היא תבין? תרצה להתנצל? תרצה לתת מקום? תרצה לרצות.
היא מצאה את המפתח, אני שומעת אותו משקשק. גם את הכבוד המינימלי של לתת לי זמן היא לא נותנת.
קשה לה לשמוע אותי בוכה? כשאני זו שלוקחת לה את המקום לרגע? האם מתעורר יצר אמהי ברגעים האלו?
קשה להיות אמא לעצמך, ולה למען האמת, מגיל צעיר כל כך.
קשה זה לא מילה נכונה. זה לא קשה.
זה מרתיח, ועצוב.
אני לא יודעת איך 
היא מחפשת בשקית עכשיו. אני מרגישה כמו בבית משוגעים. הרגשתי ככה כשהייתי צעירה יותר, ברגעים שבהם הייתי כל כך שונאת אותה שהייתי מדמיינת איך אני בורחת מפה, מהקוקו האוס הזה, ולא מסתכלת אחורה.
נחשי מה?
ברחת. ברחת רחוק, עד להודו ברחת, עד לבאר שבע ברחת, עד לחיפה ועכשיו לתל אביב את בורחת
אבל את לא יכולה לברוח לנצח
יום אחד תצטרכי למצוא דרך להתמודד מולה, לדמיין אותה אומרת סליחה, מבלי שתגיד סליחה
לשמוע אותה, מבלי להקשיב לה
לספר לה במין דרך כזאת מסוימת מאוד, כדי שלא תוכל לפגוע בך אחר כך עם המידע הזה והרגשות האלו שחלקת איתה
יום אחד את תדעי איך לעשות את זה
וחשוב מזה?
את תתקני את כל הטעויות האלה, כדי שאף אחד מאהובייך לא יצטרך לשאת את התחושה הזו. 


סניקי

0 תגובות
כל התחלה היא אחרת
12/10/2017 15:44
sneekyV
קראתי לפני כמה ימים פוסט שדיבר אליי, על השוואה בעיקר - של התחלות, סופים, אמצע.. תפס אותי החלק של ההתחלות
נאמר שכל התחלה היא אחרת. לא משנה אם היא מזכירה את הקודמת ברגשות או בחיבור
בעולם האמיתי מדובר בשני אנשים שונים לחלוטין, מה שהופך את הכל לשונה. מה שנשאר אותו דבר זו התחושה 
יצא לי להתאהב בחיי. אני חושבת שזו התחושה הכי מדהימה שקיימת בעולם
אף פעם לא היססתי להתמסר לרגש ברמה הסופית, לתת לו לסחוף אותי ולקחת אותי למחוזות שונים ומשונים...ולתת לעצמי לעוף למעלה, גבוה גבוה לשמים
אני חושבת שכאן..ההבדל הוא בבגרות. בהחלטה האקטיבית והמודעת שלי להיכנס לזה
למרות שההשלכות יכולות להיות לא פשוטות, למרות שצופה לי קושי מסוים, למרות חוסר היציבות 
ואולי בגלל?
הקסם הזה של החיים..התנועה האינסופית. אני לא פוחדת..לא, כבר לא
זה מרגיש טוב מדי בשביל להיות לא נכון
אני בוחרת בזה. לא מתוך פחד מבדידות, למרות הפחד מהתפשרות שלי על עצמי, לא מתוך חסכים ולא מחוסר תחושת שייכות או ביטחון
לא..חמשת החודשים האלה..
פאק רגע, זה היום

יא אללה. חמישה חודשים שמרגישים כמו חיים שלמים של ניסיון, למידה וצמיחה
מהרגע שבחרתי להיות טובה יותר לעצמי, היקום התחיל להיות טוב אלי
אחרי המון זמן של טוב בכאילו..רגע לפני שהייתי אמורה להתמסד עם מישהו לא מתאים לשארית חיי
עצרתי, והקשבתי לבטן שלי. לאני פנימית קטנה שמדברת אלי דרך כאבי בטן ומועקה בלב ואומרת "עצרי. תתבונני בי. משהו לא נכון כאן".
זו נקודת המפנה הגדולה ביותר בחיים שלי. הרגע שבו הסכמתי להקשיב לה, זה הרגע בו הגיעה השמש.
יש לי קרקע יציבה. אני הקרקע היציבה של עצמי
וצ'יקו..צ'יקו הוא סימן לדברים טובים
לחורף שמתחיל אחרת, לעננים סמיכים שטומנים בחובם מלא טיפות של ברכה, לשמש שמגיחה מדי פעם ומחממת את הפנים
לחיוך של ילדה, להתרגשות של בת נוער שרק גילתה אהבה, לרטט ממגע, לבהייה ארוכה בעיניים
אני לא יודעת אם הרגשתי ככה פעם. התאהבתי בעבר, כן, אבל הפעם..הפעם זה שלי עד הסוף. עכשיו זה טהור
ואין משהו אחר שהוא לא עכשיו כשמדובר בעוצמות האלה.
כמה טוב לא לוותר על עצמך, לצמוח, ותוך כדי לפגוש נפש דומה לשלך, שלא מפריעה
לא צריך להתפשר, לא צריך למלא אחר ציפיות ולא צריך לחשוב על העתיד
רק להיות פה, וזה הכל. זה מספיק לשניכם, כל השאר זה תפאורה ורקע 
אלה הרגעים הנדירים של החיים, אז איפה תהיה אם לא פה? 
החיוך מרוח לי על הפנים כל היום. טוב לי
 
סניקי (AKA גוש קיטש)
0 תגובות
אוכלת סרטים לארוחת בוקר
08/10/2017 14:21
sneekyV
לפעמים אני מרגישה כאילו אני מייצרת עניין לעצמי סתם בשביל הקיק. הרי ברגע שסיפרתי זה הפך למוחשי וברגע שזה הפך למוחשי בעיניי זה הפך לסופר פאקינג מפחיד.
ואני..כמו אני, לא יכולה להשתיק את הקולות האלו בראש ולומר "היי סרטים, מה המצב? לא היום סבבה? תעשי את זה עם עצמך, לא פה, לא איתו, לא צריך" אבל הכנות שלי כביכול.. ואני אומרת כביכול כי מילא הייתי מוצאת את המילים לומר מה אני פאקינג רוצה אבל אני לא, ואז אנימתחילה להסתבך  סביב עצמי ולדבר שטויות מקוטעות.. 
היא מכבידהההה היא מכבידה
היא מכבידה עלי ועל הסיטואציה וזה לא דרוש, מדובר פה בארבעה ימים והיי זה אפילו לא משנה בכמה ימים מדובר
טוב זה כן. זה כן, כי הרגשתי בארבעה ימים האלו מה שלא הרגשתי חודשים, שנים אולי
עניין וריגוש ומשיכה והתאהבות, יש מצב?
ארבעה ימים. והוא רגוע...הוא בסתלבט. איך בנים כלכך בסתלבט כל הזמן?! ואנחנו אוכלות סרטייים, אוכלות את הראש, אוכלות כריות, אוכלות מלא שוקולד ואז אוכלות סרטים על זה שאנחנו אוכלות את הראש, אוכלות שוקולד ואוכלות סרטים. לופ 
אחיותיי הנשים
בואו נתאגד.
נתאגד כנגד אכילת הסרטים, נתאגד כנגד ניתוח אינסופי של סיטואציות שאין סיבה לנתח אותן ברזולוציות קטנות כלכך
בואו נצא לקרב כנגד הראש שלנו, שלא משנה כמה נגיד לעצמנו שהוא מנוטרל עכשיו, הוא בפנים, הוא קליל והוא זורם עם הרגע
הוא חוזר להקיש ואת אומרת "רגעעעעעעעעעעעע!"
וכשסרטים באים...הו הו הם באים
אין לי בעיה כשזה לא נוגע למעורבות רגשית. אני יכולה להיות שם ולא להיות שם, קלילה ומתמסרת בדיוק במידה שזה מספיק להם, מתאים לסיטואציה וזה מתאים לי
אבל ברגע שזה עובר את הקו הזה..בלי שליטה. פאק, זה זה נכון?
שליטה
אני קונטרול פריק. אני פשוט קונטרול פריק. ואו כמה אני שונה מבפנים ומבחוץ. את חושבת שאת מכירה את עצמך סניקי, אבל את לא בעצם ננה בננה
את רוצה לתכנן את הצעדים שלך, את רוצה לדעת למה את נכנסת ואת רוצה לדעת, בערך, מה הולך להיות
את מקדשת את חוסר הידיעה, את הרגע, את הדינמיות המטורפת של החיים
אבל בפנים בפנים עמוק..את רק רוצה קרקע יציבה לעמוד עליה. שמישהו יתן לי פאקינג קרקע יציבה לעמוד עליה
תעמדי בעצמך, נכון? אבל פה הבעיה. 
את מתחילה לעמוד בעצמך, את מתחילה לחוש עצמאות! ואז מגיע איזה צ'יקו. 

היי צ'יקו, סתם אכלנו סושי ביחד ואחרי כמה רגעים נהיה הכי כיף בעולם
סתם בילינו יחד כל יום מאז שנפגשנו וישנו שלושה ימים מתוך הארבעה שאנחנו מכירים
היי, רק הבנתי שמישהו פה רוצה אותי בשביל להכיר אותי ומכבד אותי מספיק כדי לא להכניס אותי למיטה בפעם הראשונה, או השניה או השלישית
היי, ממש מעניין, אתה ממש חכם, והיי גם אתה עובר לתל אביב? 
הופס. your hooked
מזל טוב גברת, יש פה צ'אנס לאושר. 
למה אני לא יכולה לתת לעצמי את האושר?! אני תקועה בין הרצון המשווע והנחוש הזה להיות לבד ולאהוב את זה לבין הרצון..טוב, לבין להתחלק בכל הטוב הזה עם מישהו
אתמול הוא אמר שאין מה לפחד מזה ושבשביל הרגעים האלה חיים - התאהבות, הכוונה. צודק
פשוט זה מפחיד אותי, זה כל כך מפחיד אותי להיפגע שוב
אתה נותן הכל לבן אדם. אתה נותן לו את הלב שלך, משנה ומגמיש תוכניות שלך, מגלה שוויתרת על עצמך המון ואמור לחזור לקשר חדש עם כל התובנות האלה
אבל בלי לחץ כן? אל תאכלי סרטים
לא אוכלת סרטים, לא אוכלת כלום, עדיין אין לי מקרר
 
1 תגובות
למה לא בעצם?
05/10/2017 13:48
sneekyV
בימים כאלו..אני לא חושבת. 
אני לא מנתחת, ואני לא מתכננת. בימים כאלו אני פתוחה לקבל את העולם ואת רצף האירועים שקורה מבחוץ
אני אומרת מבחוץ, כי מבפנים אני שלווה
יש לי בסיס, עמוד תווך, ביטחון עצמי. אני לא חושבת שהיה לי את זה מעולם
אני יודעת שזו תקופה, כמה רגעים של שקט לפני שהבלאגן חוזר, אבל מרגיש לי שהפעם הבלאגן יהיה אחר
של העולם הכאוטי והמהיר מבחוץ, בלאגן חיצוני ויש לי בחירה האם להשתתף בו, או לא.
כשאתה מגלה שיש לך שני רבדים, פנימי וחיצוני, משהו משתנה בתפיסה שלך. אני חושבת שזה קרה לי... כי חוויתי שינוי פנימי מהותי ומיד לאחריו, שינוי חיצוני מבורך. מקצה לקצה, פתאום המגבלה הכי גדולה בחיים שלך נעלמה, ואתה חופשי
חופשי לחיות. חופשי לחיות ולא רק לשרוד
הדברים האלו שקורים...כמו מעגל של דברים רעים, רק בכיוון ההפוך. אני מושכת אלי חוויות טובות, אני אמיתית עם עצמי
אני לא שם כשאני לא רוצה להיות שם
ואני שם כשאני רוצה.. אני ערה לעצמי. אני ערה לרגשות שלי, למחשבות שלי, לוקחת כל אחת מהן ומתחילה לבחון אותה ולמרוח אותה, לכאן? אולי לכאן? זה אמיתי? זה שלי? שלהם?
אני פתאום מודעת יותר ויותר, והשינוי הפתאומי הזה נתן לי להבין את גודל השינוי הפנימי, ואת זה שהוא יכול להזיז עבורך הרים.
---------------------------------------------

צ'יקו, ככה נקרא לו. הוא הגיע משום מקום. זה מרגיש נינוח, אבל לא מסוג הנינוח מדי שאת מרשה לעצמך להיראות ממש מכוערת לידו, לאסוף את השיער לבונגלה ולדעת שלא משנה איזה חולצה שלו תשימי הוא עדיין יעריץ את האדמה שאת דורכת עליה.
לא...
אני מתביישת. הרבה זמן לא התביישתי.. אני רוצה להתחבא מאחורי השיער שלי, אני נבוכה כשאנחנו מתקרבים ויש איזו קפיצה קטנה כשאנחנו נוגעים פתאום.. בעדינות.. 
אני אפילו לא רוצה לשכב איתו. אולי זה כמו שאמרה לי ע' - בקשר אמיתי אין משיכה מטורפת. אולי זה נכון..
היא מסיתה, היא מעוורת, וסופה להתנדף כשהיא מבוססת על מראה חיצוני.
לא. 
פה מדובר בסקסי מיינד, אייר ידעו על מה הם מדברים. 
אני בתוך הרגע.. אין לי מה לנתח את זה יותר מדי. כשזה שם זה שם. כמה שבועות טובים זה לא היה שם..פתאום זה קצת, קצת שם.
יש לו דיבור כזה שנמתח..מאאאגניב. מכירים את אלה שאומרים מאאגניב בצורה מגניבה? 
הוא בכלל לא אומר מאאאגניב כשאני חושבת על זה, אבל יש לו את אותו הפיל.
לבינתיים..לבינתיים זה נחמד. נחמד להתרגש, נחמד
איזה הבדל איזה. לפני יומיים כתבתי כאן משהו אחר..ופתאום התחלתי לעכל את זה שהאפשרויות מולי ייפתחו
ופתאום הכל נראה וורוד...עולם שלם של אפשרויות
אל תהרסי את זה סניקי
0 תגובות
צחוקים
03/10/2017 15:38
sneekyV
רווקות, מחשבות, איקלרים

ואי..זה נראה ממש שטותי שאני מתרגשת מזה, אבל בחיי שאני מתרגשת מזה


בלוג. באינטרנט. איך הוא צחק עלי, האידיוט הזה. אולי זה הזמן לספר על האידיוט הזה


בוא נקרא לו שטרודל. אולי כי הייתה תקופה שהוא נראה קצת כמו שטרודל. שטרודל היה חבר שלי, הרבה הרבה הרבה זמן. שטרודל הבטיח להיות איתי בטוב וברע, לתת לי גב, להחזיק לי יד.. אבל שטרודל..כמו השטרודל שהוא, לא הצליח לעמוד מול משפחת השטרודלים שלו, ולעשות את זה. אז פתאום זה צף, ואז עוד משהו צף, ועוד משהו צף ועוד משהו צף עד שהחלטתי להיכנס לדיאטה אנד קיס דט שטרודל גודביי.

מאז אני רווקה הוללת בתוך עולם של איקלרים, עוגיות שוקולד צ'יפס והחרא הזה עם הגומי השחור והמילוי הלבן שאף אחד לא אוהב. כן, יש הרבה מהם. למען האמת אפשר להקביל אותם לממתקים..מבפנים כל אחד מהם נכווה, ייתכן שאפילו על ידי.. וזה הופך אותם ליותר..קלים לעיכול. אנלוגיות על אוכל מישהי? טוב המקרר שלי מת ואני חיה מקוסקוס ובטטה כבר שלושה ימים. בתקופת חגים. ואני לא יכולה לסבול להיות ליד אמא שלי עכשיו. אז ייפיקיי מאדרפאקר

ואי מרמרת. היה לי דייט אתמול..סטוץ, למרות שהוא כתב לי. למה הם כותבים? הדבר הראשון שעשיתי כשנכנסתי למונית הזו זה למחוק כל זכר ממנו. אם לא נתת לי נשיקה סוחפת בסוף ואמרת לי שאני הדבר הכי טוב שקרה לך, אין צורך בנאדם, אין צורך. הסקס היה טוב אבל, בטח בגלל זה. יושב בבית סלאש במרפאת שינה שלו ומשחזר חלקים מאתמול.. ואלה גם אני עשיתי את זה קצת..לא היה פשוט להירדם *וינק*

נכון יש הבדל בין וינק ציני לוינק של שעשוע? וינק ציני הוא כזה פאק מיי לייף ווינק של שעשוע זה..של שעשוע

ואווו אני ממורמרת היום. אני לא ככה בדרך כלל, אבל ככה מתחילים בלוג לא? מנקודת השפל הגדולה. אבל אולי זה צעד אחד בכיוון ההפוך? למעלה? אולי. מעניין אם מישהו יקרא את זה


sneeky V

3 תגובות